מנפלאות גני הילדים לעיכוב התפתחותי ולמה אני נוטה להמליץ עליהם

השבוע פנתה אליי אמא צעירה לילד בן חמש.

קלינאית התקשורת שלו המליצה עבורו על גן ילדים שפתי, מה שגרם להם כהורים להילחץ.

היא סיפרה שיובל בנה (שם בדוי) הוא ילד מקסים עם פער שפתי וחברתי, עם קושי בתכנון תנועה;

״הוא לא אוחז בעיפרון כמו שצריך״, היא סיפרה, ״לא מסביר את עצמו במשפטים מלאים וגם במשחק,

מעדיף לשחק עם עצמו ופחות עם קבוצת ילדים.

הוא פשוט עוד לא פרח, late blumer כמו שאומרים, רק צריך עוד זמן להבשיל״.

לאחר שהסברתי לה מהו גן לעיכוב התפתחותי עליו המליצו לה והפלגתי בשבחם של הגנים הללו, היא עדיין היססה והסבירה שהיא חוששת.

שני דברים עמדו לנגד עיניה – החשש שיובל לעולם לא יוכל להשתלב במסגרת ״רגילה״ אם ילך לגן ״מיוחד״, והחשש שגן מסוג זה ישפיע עליו בצורת חיקוי – כלומר שהוא ילמד מילדים ״חלשים״ ממנו ושבמקום להתקדם הוא ישאר במקום או יחווה רגרסיה.

על מנת לענות על החששות הללו, שאני בטוחה שמשותפים לעוד הורים רבים,

נעשה תחילה קצת סדר:

ראשית, צמדי המילים “גן טיפולי” או “גן שפתי” הם מילים אחרות ל “גן למעוכבי התפתחות”.

גן נוסף שעשוי להיכנס לקטגוריה זו של החינוך המיוחד הוא ״גן תקשורתי״, שמיועד לילדים על הרצף האוטיסטי.

הגנים לעיכוב התפתחותי קיימים כמעט בכל רשות מקומית, ומיועדים לילדים בגילאי 3-6. בגנים אלו לומדים עד 12 ילדים. העיכוב ההתפתחותי יכול להתבטא במגוון בתחומים, החל מתחום הלמידה, שפה, חברות, מוטוריקה עדינה וגסה, בתפקוד היומיומי ואף בקושי רגשי. ברוב המקרים לילדים יש עיכוב ביותר מתחום אחד.

בנוסף לתוכנית לימודים ברמה הגנית (הארצית או הכללית), לכל ילד/ה מותאמת תכנית לימודים אישית שנגזרת מיכולותיו וצרכיו.

בניגוד לגנים ה”רגילים”  לכל אחד מהגנים הללו יש צוות גדול ומיומן.

הצוות עובד בשיתוף פעולה מלא וכולל גננת לחינוך מיוחד, סייע/ת אחת או שתיים ומטפלים פרא-רפואיים. ברוב המקרים מדובר בקלינאי/ת תקשורת, מרפא /ת בעיסוק ולעיתים גם מטפל/ת רגשי או מנתח/ת התנהגות. הצוות מלווה ברוב המקרים על ידי פסיכולוג/ית מהשרות הפסיכולוגי וכן על ידי מומחית תחום מהמתי”א.

הילדים המגיעים לגנים הללו אלו ילדים שאובחנו במכונים להתפתחות הילד ושהומלץ להוריהם על ידי אנשי המקצוע להשתבץ בגן כזה וכן ילדים, שקיבלו זכאות בוועדת אפיון וזכאות.

ומה לגבי החששות?

חששות הם דבר טבעי ובריא, בעיקר להורים שילדיהם עומדים לפני שינוי. עם זאת, הפעם את החששות אפשר להרגיע מעט עם נתונים מהשטח:

החשש מההישארות בחינוך המיוחד אינו מבוסס, שכן בכל שנה מחדש ניתנת לכם ההורים הזכות להחליט האם להמשיך בגן החינוך המיוחד או להשתלב בגן רגיל. אני מכירה המוני ילדים שהיו בגן לחינוך מיוחד והמשיכו בחינוך הרגיל – זה לא מעכב שום דבר לקראת שילוב מוצלח בהמשך.

לגבי חיקוי של ילדים עם התנהגויות “מוזרות”- כן, אפשרי שבשלב מסוים ילדינו יחקו התנהגויות שאנחנו כהורים לא נאהב. זוהי תופעה מוכרת בכל עולם החינוך וכמו שהיא באה ככה היא נעלמת, בעיקר כשהילד/ה מקבלים חיזוקים על התנהגויות חיוביות ומקדמות ואז התנהגויות שאינן רצויות בד”כ נכחדות.

אני מאמינה שתקופת גן הילדים הינה תקופה קצרה ומשמעותית להתפתחות של כל ילד וילדה.

ככל שהיא תחווה כתקופה טובה ונעימה ותספק חוויות של הצלחה ומסוגלות, היא תהווה בסיס איתן להמשך החיים. לתקופת החיים הזאת לא תהיה ״הזדמנות שנייה״, ולכן אני ממליצה שכשיש קשיים ואנשי החינוך או הטיפול ממליצים לילדיכם מסגרת של גן לחינוך מיוחד, אל תפסלו על הסף את הרעיון, בקשו לשמוע עוד פרטים, לשוחח עם הורים שילדיהם היו בגן ובעיקר, שימו לב ללוח הזמנים – ניתן לבקש לזמן ועדת זכאות ואפיון רק עד סוף חודש מרץ, כך שגם הזמן להתלבטויות הוא קצר למדי.

כמו תמיד, אני כאן על מנת לסייע לכם בקבלת ההחלטה, ובבחירה הנכונה ביותר עבור ילדיכם.

שלכם,