מחשבות והמלצות להורים בנוגע ללמידה מרחוק

מחשבות והמלצות להורים בנוגע ללמידה מרחוק

אני מניחה שכבר שמעתם את המשפט “למידה מרחוק זה רחוק מלמידה”, בעיקר אם יש לכם ילדים בגילאי בית ספר. מהצד השני, אין ממש ברירה וכל עוד הקורונה משתוללת, חוויית הקשר עם המורה והכתה וכן הלמידה עצמה נעשים בעיקר דרך המחשב.

היות שמכל אתגר אפשר לצמוח ולגדול, אני רוצה להציע כמה רעיונות להפיכת הלמידה מרחוק לחיובית ומשמעותית יותר.
ראשית, חשוב לציין שהשימוש בזום הוא לא המטרה -הוא רק האמצעי. אמצעי ליצירת קשר, לתקשורת וללמידה. לכן, צריך לדבר על הנושאים הנלמדים והמטרות -המטרות ההתנהגותיות שלשמן התכנסנו – ופחות להתמקד בשאלות כמו : “למה לא התחברת” או “כמה זמן היית” או “למה לא הפעלת מצלמה” – פחות רלוונטיות בעיני.

מה שכן רלוונטי הן השאלות מה למדת? איך למדת? למידה נוגעת במידע וידע אך גם בלמידה על עצמי, על היכולות שלי והקשיים שלי.
ניתן להתייחס למרחבי למידה שונים בהתאם לגיל הילדים ותפקודם.
מרחבים כמו-אחריות, זיכרון, דחיית סיפוקים, הרגלי למידה, שיתוף, חברות, אמפתיה, הערכה עצמית ועוד.

איך בדיוק זה מתקשר?

כל ילד מקבל מערכת שעות. טכנית, עליו להיות נוכח, לפתוח מחשב, להקשיב לשיח או לשיעורים ולעשות משימות.
הרבה מאד הורים חושבים – שעצם ההשתתפות בשעורים, היא היא הלמידה עצמה, אך -בעיני- לא ממש.

אפשר לחשוב על כמה תחומים שדורשים התייחסות מעבר למטלות הטכניות של הלמידה מרחוק:

• התארגנות: התארגנות בזמן, ארגון המקום בו אני עובד/ת, ארגון הציוד הנדרש לכל שיעור (מחשב ועזרים)
• התנהגות– תפעול המחשב, הקשבה, משך הישיבה, השתתפות פעילה ו- הבעת דעה
• למידה: מה בדיוק למדתי? מה אני יודע/ת כעת שלא ידעתי קודם?, באיזה ידע התחדשתי? מה קשה לי? מה אני לא מבינה?
• חברתיות: עם מי היה לי קשר אישי? האם שמתי לב שמישהו לא נכח? האם שמתי לב לשינוי אצל אחד הילדים?
• רגש: מה הרגשתי ? מה שמח אותי? מה העציב אותי? מה הפתיע אותי? על מה כעסתי וכד’
• הביקורתית/בקורת עצמית: איך התנהלתי? במה השתפרתי? מה עזר לי ללמוד טוב יותר? מה עלי לשפר?

כעת, עיינו ברשימת התחומים ובתתי התחומים שמניתי עד כה ונסו למיין אלו תחומים רלוונטיים לילד/ה הפרטי שלכם.
כל אחד מהתחומים הללו רלוונטים לכל אחת ואחד, ואני בטוחה שתצליחו לחשוב על עוד תחומים ודוגמאות שרלוונטיים במיוחד לילדיכם.

כעת תוכלו לשבת עם כל ילד/ה ולחשוב יחד איתם במה הם רוצים להשתפר בתקופה הקרובה (בתקופה שאין לימודים במסגרת החינוכית) או במה הם היו רוצים להתמקד השבוע.
לאחר יצירה של מטרות קונקרטיות (למשל: ״אני רוצה לדבר עם ילד אחד כל יום״ או ״אני רוצה להיות שמח בשיעור״, ״אני רוצה להיות מוכן בזמן״), נבנה יחד עמו/ה תכנית יומית בהקבלה למערכת השעות.
דוגמאות למטרות הן התארגנות בזמן, השתתפות פעילה בשיעור (לשאול שאלה אחת לפחות), לסכם במשפט מה למדתי בכל שעור, התייחסות לחבר/ה.
כדאי לפרט בסוף כל יום איך יישמתי את המטרות בכל שעור. חשוב מאד לבנות תכנית מותאמת אישית, כך שהילד/ה יוכלו להצליח בה.

על מנת לגוון ולשנות, אפשר לבחור מטרות שונות בכל שבוע מחדש, לבנות טבלת חיזוקים ולספור הצלחות.
לצד ההצלחות, חשוב מאד לדבר גם על מה היה קשה ובמה לא הצלחתי.
אם תרצו, אפשר להחליט שבאחת הארוחות המשפחתיות במהלך השבוע (רצוי בסוף השבוע), כל אחד ואחת יחלקו דברים שלמדו השבוע, משהו שקשור לידע כללי ומשהו שקשור להכרות עם עצמו.

המלצה זו מזכירה דברים שליאו בוסקליה חלק בספרו ״לחיות ולאהוב״:

“לאבא היתה שיטת חינוך נהדרת, פשוט נפלאה. הוא מעולם לא הרשה לנו לקום מהשולחן לפני שנשמיע לו משהו חדש שלמדנו באותו היום. חשבנו שזה דבר איום, וכאשר אחיותי ואני רחצנו ידיים לפני הארוחה, נהגתי לשאול אותן “מה למדתן?” הן ענו “שום דבר” ואז נהגתי לומר: “מוטב שתלמדו משהו!” 

סביב השולחן אכלנו ארוחות נהדרות. אבא נהג להישען אחורה ולימזוג את כוס היין שלו. הוא סלסל את שפמו הקטן ואמר: “פיליצ’ה מה למדתם היום?” נזכרנו במשהו שראינו באנציקלופדיה ואמרנו: “האוכלוסיה בנפאל מונה שלושה מיליון וארבע מאות אלף נפש” הוא אמר: “כמה”? איזה איש משוגע חשבתי לעצמי. 

אבא הביט אל מעבר לשולחן ואמר לאמא: “רוזה ידעת את זה?” והיא אמרה: “אני אפילו לא יודעת איפה נפאל!” הבאנו את האנציקלופדיה ומצאנו את נפאל. 

זה היה כל כך נעים. לכולנו היה תמיד משהו משותף. אפילו כיום, כשפיליצ’ה עובד מאה שעות ביום וזוחל לתוך המיטה שלו בלילה, הוא שוכב ושומע את אבא שלו אומר לו: “פיליצ’ה, מה למדת היום?”

בכל יום אנחנו לומדים משהו חדש, בין אם באופן פרונטלי או מרחוק.
מתן מקום ללמידה עושה אותה משמעותית.

יש לכם עצות ללמידה מרחוק? איך לדעתכם אפשר להפוך את הלמידה הזאת למשמעותית יותר? אשמח לשמוע את דעתכם וכמובן לשיתופים.

שלכם,