אם כן, מתי? ובאלו תנאים?
לתפיסתי, חשוב לשתף ילדים כבר מגיל צעיר בהחלטות שנלקחות לגבי חייהם.
למילה “שיתוף” יש מספר רבדים:
האחד, כשאני מספרת לך ומשתפת אותך במה שאני עושה
השני, כשאני שואלת לדעתך ומחליטה את החלטתי
השלישי, זהו הרובד בו אני שואלת לדעתך, וההחלטה הנלקחת, לוקחת בחשבון את הדעות של שנינו.
הרבדים הללו, מאפיינים לדעתי את התהליכים בו אנו לוקחים החלטות ביחס לילדינו;
לרוב, ככל שהילדים צעירים יותר, אנחנו מחליטים עבורם.
כשהם מתבגרים בגיל, הנטייה היא לשתף אותם בהחלטות לגבי חייהם.
גם בנושא בחירת המסגרת החינוכית, ניתן לשתף ילדים ברמות השיתוף השונות;
כל ילד/ה בהתאם לגיל, ליכולת ההבנה וההכלה שלו/ה.
מניסיוני, חשוב וכדאי לשתף את הילדים לא רק ברעיון אלא גם בנוכחות פיזית בוועדת האפיון והזכאות מסוף בית הספר היסודי (לקראת המעבר לחטיבה) ואילך.
גם אם נראה שהנער/ה ביישן/ית או סגור/ה, חשוב לשתף אותו/ה ברעיון ובמעמד.
יש מקרים, בהם הנער/ה לא נוכחים לכל אורך הוועדה וזה בסדר! יש אפשרות לצאת בעת הדיון. לטעמי החוויהשמקשיבים לי, שרואים אותי ושנותנים לי להביע את דעתי, מעצבת וחשובה לבנית הביטחון העצמי ותחושת ערך לכל ילד/ה!
לגבי גלאים צעירים יותר; תלוי ילד/ה. יש ילדים שמגיל צעיר(סביבות כתה ג’) יודעים לומר מה טוב להם ומה לא מתאים. העניין הוא התיווך למציאות וההבהרה, שאמנם מקשיבים לך אבל בסופו של דבר, אנחנו ההורים ואנחנו אלו שמחליטים.
כל החלטה שתיקחו תהיה טובה ובתנאי שתדעואת האופציות ותהיו שלמים עמה.
שלכם ובשבילכם,
