אז מה הסיפור עם קורסי ההכנה לכיתה א’?
לאחרונה אני נתקלת בהורים שמתלבטים האם לשלוח את ילדיהם לקורסי הכנה לכיתה א’ ולא יודעים מה להחליט. לפני שמתקבלת ההחלטה, אני מציעה לשאול את עצמכם;
למה אני רוצה לרשום את ילדי לקורס שכזה?
האם זה בא מתוך לחץ חברתי (כי כולם הולכים?),
האם זה מתוך חשש שלילד/ה שלי יהיה קשה בבית הספר כמו שהיה לי?,
האם זה בא להרגיע את המצפון שלי כלפי הילד/ה – אני צריכ/ה להשקיע יותר,
האם זה מגיע דווקא ממקום תחרותי? – חשוב לי שהילדה תהיה הכי טובה בכיתה
או, בניגוד מוחלט, האם הרצון מגיע מתוך קושי אמיתי שאתם מזהים אצל הילד שלכם?
אם עניתם בחיוב על אחת מארבע השאלות הראשונות, הרי שהמוטיבציה שלכם לשלוח את הילד/ה לקורס נובעת מצורך אישי שלכם.
אך אם מדובר בקושי אמיתי, צריך לזקק אותו ולראות בדיוק מה מקורו!
מניסיוני, החשש הגדול ביותר של הורים לקראת הכניסה לבית הספר, מתעורר אצל הורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז או ילדים עם קשיים רגשיים, כאלו שנוטים להתכנס בעצמם או דווקא להתפרץ, לבכות, לאבד עניין, להתווכח, להציק לילדים אחרים ועוד מגוון התנהגויות שעלולות להקשות עליהם את ההסתגלות לבית הספר.
במקרה כזה, חשוב לעדכן את מנחי הקורס, ולחשוב יחד איתם האם קורס כזה יכול לענות על הצרכים.
לקראת הכניסה לבית הספר, ילדים עם קשיי קשב וריכוז וקשיים רגשיים זקוקים להתנסויות רבות בתחומים אחרים לגמרי: איך אני מעסיק את עצמי בישיבה על יד שולחן? מה אני עושה כשמשעמם לי ואני צריכ/ה להישאר בשקט? מה אני עושה בהפסקות? (נושא חשוב מאין כמוהו!) – אילו משחקים אפשר לשחק? חשוב להרחיב את רפרטואר המשחקים, כמובן לדעת לקרא שעון (כדי לדעת מתי השיעור סוף סוף מסתיים) ועוד…
לפני שאתם שולחים את הילד/ה לקורס המכין לכתה א’ חשבו היטב, למה בדיוק הילד/ה שלכם זקוק/ה.
יש מצב שדווקא לימוד משחקים כמו גומי, קלאס, תופסת, מחבואים ומסירות כדור יעזרו יותר להכין אותו/ה לבית הספר מאשר לשבת על כסא ולתרגל צביעה, גזירה, קריאה וכתיבה בתוך השורות.
מוגש כחומר למחשבה…
שלכם ובשבילכם,
