הקשר בין אבחנות נפשיות וילדים להט”ביפ במערכת החינוך
אחד הקשיים המאובחנים בקרב ילדים עליהם נותנת מערכת החינוך מענה מוגדר כ “אבחנה נפשית”.
חלק לא מבוטל מהילדים החווים בדידות, דכאון וחרדה הם ילדים להט”בים (לסביות, הומואים, טרנסג”נדרים).
שכיחות דיכאון בקרב צעירים להט”בים, גדולה פי כמה מאשר בקרב ילדים הטרוסקסואלים “סטרייטים”.
הנתונים הקשים הללו, קשורים לתופעות של בריונות, הטבעת סטיגמות והתעללות, שחלק מהילדים (רובם לצערנו) חווים בגלל נטייתם המינית. וככל שהם מתבגרים, שכיחות הבעיות הנפשיות בקרבם גוברת.
בעתון הארץ בחודש פברואר 2019, פורסם מחקר שנערך באנגליה ומצא “שילדים הומואים, לסביות וטרנסג”נדרים נוטים לחוש דיכאון כבר מגיל 10”
“בקרב לסביות, הומואים וביסקסואלים בני 16-21, שכיחות הדיכאון, הפגיעה העצמית והמחשבות על התאבדות גדולה פי ארבעה מאשר בקרב חבריהם ההטרוסקסואלים”.
הנתונים הללו מתווספים למחקר אחר, שערכה ממשלת אנגליה, לפיו “שליש (34.9%) מבני 14-19 שהזדהו כלסביות, הומואים, ביסקסואלים, או בעלי זהות מינית אחרת סבלו מהפרעה נפשית, לעומת 13.2% בקרב שכבת גיל זו שהזדהו כהטרוסקסואלים”.
(https://www.haaretz.co.il/family/1.6914173)
ולמה אני מוצאת לנכון לכתוב על זה?
רק השבוע פנו אלי שתי אימהות לילדים להט”בים, בבקשה לסייע להן בחיפוש אחר מסגרת מתאימה לילדיהם העומדים להשתחרר מאשפוז פסיכיאטרי. השבוע גם התחלתי לראות את הסדרה “טרנסקידס” (מומלץ ביותר!) בערוץ יס דוקו.
ופתאום, התחלתי לחשוב;
א. האם יתכן שחלק לא מבוטל מהילדים במערכת החינוך הזכאים לתמיכה בגין אבחנות נפשיות, הם ילדים להט”בים?
ב. כיצד ניתן לסייע לילדים להט”בים במערכת החינוך שאינם זכאים לתמיכה בגין אבחנות נפשיות אבל מאד סובלים במערכת.
וכאן, יש מקום ענק לכם ההורים! כבר מגיל צעיר; אם אתם רואים שהילד/ה שלכם מביע/ה מצוקה בדרך כל שהיא, נסו לתת את הדעת גם לתחום המיני/מגדרי.
יתכן שהמצוקה נובעת דווקא משם ובהכוונה נכונה וטיפול מותאם (לכם ולילד/ה), ניתן יהיה לאפשר איכות חיים טובה יותר בחיים בכלל ובמערכת החינוך בפרט.
שלכם ובשבילכם,
